הפרעות קשב וריכוז –ADHD

ADHD היא הפרעה שמקורה בתת פעילות של האונה הפרונטלית במוח, אותו אזור שאחראי על וויסות הקשב וההתנהגות. אצל ילדים אחרים אזור זה במוח "רדום" ולא מפריש את היסודות הכימיים הרלוונטיים בצורה מסודרת. בדרך כלל זוהי הפרעה תורשתית.

ההפרעה עצמה מורכבת מ-4 קטגוריות:
-קשב- משך זמן הקשב, מיקוד הקשב, חלוקת הקשב, יכולת להפריד בין עיקר לטפל, ארגון ותכנון ותחושת הזמן.
-אימפולסיביות- צורך בסיפוק מיידי, סף תסכול נמוך, קושי לחכות בתור, קושי להפסיד בכבוד, קושי ללמוד מניסיון, תחושת קורבן (נטייה להאשים אחרים), קושי בהשהיית תגובה ראשונית.
-תנועתיות- דרך של הגוף לפצות על אותה תת פעילות של האונה הפרונטלית של המוח. קושי לשבת במקום, תנועת ידיים/ רגליים ,תיפוף.
-קושי לציית לחוקים- חוסר יכולת הנובעת מחוסר שליטה ולא על רקע של חוסר משמעת.

ילדים אלו אינם מצליחים לעמוד בציפיות הסביבה ולכן הם סופגים תגובות של כעס, ענישה ודחייה. הדימוי העצמי שלהם יורד, המוטיבציה יורדת, ההתנהגות מחריפה, הם פחות מסוגלים לעמוד בציפיות ומתחילים להסתובב ב"מעגל הכישלון". מעגל זה מסלים ככל שהילד "יתקע" בו יותר זמן.
הטיפול המומלץ הוא טיפול אינטגרטיבי הכולל מתן כלים להתמודדות להורים, מתן כלים למורים, מתן כלים לילד וטיפול תרופתי. חייב להיות שיתוף פעולה בין כל הגורמים.

מנוקדת מבט פסיכיאטרית הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה המורכבת מגרעין אורגאני שסביבו מתפתחות עם השנים שכבות של תגובות פסיכולוגיות וחברתיות היוצרות בסופו של דבר את המבנה השלם של ההפרעה. בגיל הרך יש מעט ביטויים מובחנים, ביניהם אי רכישת שינה של לילה מלא עד גיל מאוחר יחסית (סביב גיל שנה), זריזות מוטורית והתחלת הליכה בגיל צעיר יחסית. אצל חלק מהילדים מובחנת תנועתיות יתר. עם זאת ילדים רבים מגיעים לגיל בית הספר ללא כל חשד של קיום התכונה הזו בהם. למעשה בגיל בית הספר חלה התלקחות גדולה של קשיים ומכאן התחלת ההפניה של ילדים אלו למסגרות מאבחנות ומטפלות.
תכונת ההיפראקטיביות מקשה מאוד על פעילות מונוטונית. בעיני הילד הוא חי בעולם המוצף גירויים שכולם מעניינים וחשובים באותה המידה. הוא חווה דחף פנימי חזק לזוז ולהיות פעיל כל הזמן. כאשר הפעולות של הילד לא מותאמות למה שהסביבה מצפה ממנו הוא הופך לילד מתוסכל, כועס ונעלב החווה את העולם כבלתי מבין ואת עצמו כלא מוצלח ולא חכם. גם הוריו הופכים למתוסכלים וכועסים, לא פעם גם מבוישים סביב התנהגויות שונות, והאינטראקציה בינם לבין הילד נעשית קשה יותר ויותר. לא פעם ילדים אלו הופכים להיות מבודדים חברתית. גורמים המשפיעים על מהלך ההפרעה הם ליקויי למידה המופיעים בשכיחות גבוהה במשולב עם הפרעת הקשב, הפרעת התנהגות, דיכאון וחרדה.

הפרעות קשב וריכוז על פי הרפואה הסינית:
הפרעה זו מנקודת מבט סינית נובעת מחום, חום וליחה, חולשה של המחמם האמצעי וחולשת כליות.
חום- כשיש חום בגוף הוא עולה מעלה ומשפיע על הלב משכן ה-SHEN ׁ(נפש). ה-SHEN מופרעת ולכן נגרמת עצבנות וחוסר מנוחה. ילדים אלו בעלי פנים או שפתיים אדומות, כעוסים, בעלי התפרצויות זעם, אינם יכולים לשבת בשקט, שנתם מופרעת, חסרי מנוחה ומתעוררים מוקדם.
חום וליחה- חום וליחה עולים מעלה ומשפיעים עלהלב וה- SHEN מופרעת. מצב זה מוביל לכעס ולהתנהגות אגרסיבית. נוכחות הליחה יוצרת מיסוך מחשבתי הגורם לילדים להתנהג בצורה שהם יודעים שהיא "אסורה".
ילדים אלו הם בעלי אופי "חם" אך בנוסף לזה הם יותר אגרסיביים ואלימים. לרוב בעלי פנים אדומות, חסרי מנוחה, בעלי התפרצויות זעם, אינסומניה, חוסר ריכוז, יכולים להיות הרסניים ואך אכזריים כלפי ילדים אחרים.
חולשה של המחמם האמצעי- ילדים אלו מושכים את האנרגיה שלהם מהסביבה. בדרך כלל הורים יכולים למנוע זאת על ידי הצבת גבולות ובמקרה זה הילדים ימשכו אנרגיה זו מאוכל. במקרה ולילד אין גבולות ברורים הם ימשכו את האנרגיה מההורים. ההורים הופכים למותשים ולא יכולים להציב גבולות, הילד הופך לרכושני, אנוכי ובמצב המתפתח הופך לאכזרי ודורש את "המגיע לו" באופן חסר פרופורציות. וכשלא מקבל את מה שרצה הופך לזועם.
הצ'י של הטחול נחלש וכך זרימת הדם נתקעת וגם הזנת הלב. הילד הופך לחרדתי, חסר מנוחה ועצבני.
לילד יש הרבה אנרגיה (למרות החוסר בטחול), חוסר תיאבון, הם נוטים להיות מלאי שנאה, יכולים להיות הרסניים ואכזריים אך באופן מחושב וקר, פנים חיוורות או אפורות, מבט אדיש, זקוקים למעט שינה, צמא רב למיצים, חצופים.
חולשתכליות- אנרגיית הכליות חלשה, כתוצאה מזה האנרגיה עולה מעלה ומשפיעה על הלב והמחשבה וזה יוצר בעיות התנהגות.
ילדים אלו נוטים להיות שבריריים ולעתים קרובות חולים, נוטים להיות היפראקטיביים כשעייפים או מותשים, לא אוהבים ללכת לישון, קשה להשתלט עליהם כשהם אנרגטיים, לא הופכים לאלימים ואף, במשך היום יכולים להיות מאוד שקטים, רזים, בעלי פנים חיוורות.

טיפים:
-חשוב שיהיה שיתוף פעולה מלא בין המורים, ההורים והילד.
-יש לדאוג לארוחות מסודרות, אוכל מבושל היטב ותזונה מאוזנת. מומלץ למנוע מילדים מאכלים המכילים תוספי מזון (טעם וצבע), מאכלי חלב, תפוזים, סוכר, משקאות תוססים, שוקולד וכל מוצר אחר המכיל קפאין.
-חשוב לעשות פעילות גופנית, זו דרך לפרוק אנרגיה. הקפידו להוציא את הילד למקומות בהם ניתן להוציא מרץ (גן משחקים, חוף ים)
-יש לעודד את הילד לישון מוקדם, למנוע טלוויזיה ומשחקי מחשב בשעות שלפני השינה.
-קבלו את ילדכם כמו שהוא, אל תשדרו אליו כעס מתמיד. רגשות שליליים של הורים עלולים לעורר תסכול מיותר ורגשות אשם בילד.
-הציבו גבולות ברורים. התאימו את הגבולות למצבו ויכולתו של הילד. למדו אותו משמעת עצמית, שימרו על סדר יום קבוע.
-הקצו בבית פינה המתאימה להשתוללות, נקייה מחפצים שבירים או רהיטים חדים.
-הרבו בחיזוקים חיוביים ומחמאות- הדבר יעודד הצלחה ויגרום פחות לתחושות תסכול.

טיפולים מתאימים ברפואה משלימה:
דיקור סיני ודיקור יפני יעילים להוצאת החום הפנימי של הילד, חיזוק הטחול והכליות שלו. על ידי איזון הגוף, המטופל יהיה רגוע יותר ומרוכז יותר.
שיאצו וטווינה מרגיעים את הנפש ומחדדים את הריכוז. לעתים המגע ותשומת הלב הם הדברים היחידים שהילד זקוק להם על מנת להיות רגוע.
תזונה חשובה כאן מאוד מכיוון שהמון מזונות הם מעוררים ומעלי רמת אנרגיה. טיפול נטורופתיה ותזונה יאזנו את הגוף על ידי דיאטה נכונה.

ילדי בן 6.5 היה עירני ומפותח מבחינה שכלית מאד, כך היתה ההתחלה בכיתה א' בה הוא לומד. לפתע מזה כחודשיים חל שינוי לרעה, ומתבטא בהפרעה בכיתה, חוסר חשק להכין שיעורים (ממקודם היה מקפיד להכין לבד ובזמן). אולי זה בגלל כמות העונשים שהמורים נותנים לו אך לאט לאט הוא מאבד את החשק ללמוד ומחפש בבית את הקירבה להורים, גם שיעורים כבר אינו רוצה להכין לבד אלא עם הורה צמוד. מה עושים?

ילדים בגיל של בנך עדיין לא פיתחו את כישורי התקשורת שיש לנו כמבוגרים. כתוצאה מכך הם מבטאים את מה שקורה להם דרך התנהגותם יותר מאשר דרך ניסוח מילולי של תחושותיהם ורגשותיהם. ניתן להכליל ולקבוע שילד שמפריע בכתה ונסוג להתנהגות יותר תלותית (סביב הכנת שיעורי הבית) ונמנעת (לא רוצה ללמוד) מבטא בכך מצוקה שקשורה בביה"ס ובלימודים. מה שצריך לעשות כדי לטפל במצוקה תלוי כמובן באיתור מקורותיה. יתכן שהענישה שהוא מקבל אינה מותאמת לו, ובכך צריך לטפל. אך מדוע הוא נענש מלכתחילה? במידה שעוד לא עשית-כן, הייתי מתחיל בשאלה פתוחה לילד: יש משהו שמפריע לך או מציק לך? מה קרה שאתה כבר לא אוהב ללמוד? מה אפשר לעשות כדי שתאהב ללמוד כמו פעם? אולי הוא ידע להגיד מה הבעיה ואולי לא. הוא בכתה א' ולראשונה מתבקש להסתגל למסגרת לימודים בה חלה קפיצת-מדרגה בדרישות למשמעת-עצמית בהשוואה לגן. יתכן שההתלהבות והגאווה הראשוניות שאתם התחיל את כתה א' פינו את מקומן לקושי כשהבין שאיבד את החופש שהיה לו כשהיה יותר צעיר. יתכן שהוא מתקשה כעת לימודית ואינו יודע איך להתמודד עם כך. אולי קיים קושי חברתי או בתקשורת עם צוות ההוראה, שאינו מותיר לו די שקט כדי להתרכז בלימודים. רצוי להתיעץ עם המחנך או המחנכת כדי להגיע לשורש הקושי. לעתים יש צורך להעזר באבחון פסיכולוגי כדי להגיע למסקנה ברורה בנוגע למתרחש ברמה הלימודית והרגשית. בכל מקרה המלצתי היא לזכור שבעוד שלילד שמפריע ואינו עושה את המצופה ממנו יש להציב גבולות ולא לוותר על תפקוד, הרי שהוא מתנהג כך בגלל שמשהו מפריע לו, וכדי לשנות את התנהגותו צריך לפתור את מה שמציק לו.
אם תרצי אנחנו כאן לשרותך עם מגוון מטפלים שעובדים עם ילדים , תודה ובהצלחה