Phone
סל הקניות שלי
דיכאון-בריא-חרדה-נכונה

  • דיכאון וחרדה בראייה הטבעית


    רבים מאיתנו ומסביבתנו סובלים מדכאונות, חרדות ושאר קשיים רגשיים לאורך החיים.
    כיצד יתכן שעם התפתחות החברה המערבית, השפע החומרי וכל הידע הרפואי שהצטבר עד למאה עשרים ואחת, שעור הפרעות הנפש רק עולה ועולה?
    למעשה, כ16% מהאוכלוסיה הבוגרת בארה"ב סובלת מדכאון לפחות פעם אחת לאורך החיים, ארגון הבריאות העולמי מעריך שעד שנת 2020 הוא יהפוך לגורם השני בחומרתו בכלל האוכלוסייה אחרי מחלות הלב, ועד 2030 למחלה החמורה ביותר לאנושות, כ5-10% מהאוכלוסיה סובלים מהפרעות חרדה ורוב האנשים עוברים לפחות תקופה אחת בחיים המאופיינת ברמת חרדה גבוהה. (בישראל הרמות מעט נמוכות יותר אך גבוהות יותר מבאירופה). לעומת זאת, במזרח אסיה אמנם המספרים אינם חד משמעיים אך בכל מקרה פחותים בהרבה, לדוגמא בטיוואן הדיכאון נוגע בשיעור של 1.5% מהאוכלוסיה.
    לאדם בחברה המזרחית בעיות וקשיים לא פחות מאלו של האדם בחברה המערבית, אז מהו הסוד?

    הסוד טמון בהתייחסות למצב הגופני- נפשי.
    הגישה בתרבות המזרח (וגם בפילוסופיה היהודית חסידית) תופסת למעשה את הדכאון והחרדה כשני מצבים נורמטיביים בחייו של אדם.

    חרדה 
    הפרעת חרדה (מוכללת) היא הפרעה המאופיינת בדאגה רבה, בלתי נשלטת המופיעה באופן בלתי פרופרציונלי בתגובה לאירועים רבים ושונים בחייו של האדם. 
    הפרעת החרדה הינה לרוב הפרעה כרונית המלווה את האדם מספר פעמים בחייו,הרפואה המזרחית פעמים רבות משייכת את החרדה למצבי שינוי.
    החיים שלנו רצופים אירועים מפתיעים, הזדמנויות, בחירות ושינויים: מעבר דירה, זוגיות חדשה, התחלת לימודים, שינוי תפקיד מקצועי, התרחבות המשפחה ועוד ועוד...כל שינוי מזמן איתו תהליך של התעוררות מהמקום הנוכחי, המוכר והידוע אל מקום אחר. השינוי יכול להיות קל או קשה, נכון או לא- אך ברוב המקרים הוא יפתח ויקדם לנקודה חדשה.
    הקושי נוצר משום ששינוי בחיים (במיוחד אם הוא גדול) בהכרח מלווה בפחדים, חששות וספקות לגבי הלא ידוע. כל יציאה מתוך המוכר דורשת כוחות נפש, אמונה וכוחות פנימיים וחיצוניים. 
    כל אדם, ע"פ מידת רגישותו, וע"פ חוויות החיים שעבר,יתקשה להתמודד במידה מועטה או רבה. לכן רבים יבחרו שלא לקחת את הסיכון, להישאר באותה נקודה,ולא לעשות שום שינוי. כך אין איום אך גם אין התפתחות.
    כאשר בוחרים (או נאלצים לבחור) באפשרות השנייה ומתעמתים עם הפחד, כלומר עם השינוי, פעמים רבות הגוף יפרש את השינוי כיציאה מהאיזון הבריא. הפחד הטבעי של האדם יפורש על ידי הגוף כסכנה המאיימת על הבריאות ולעיתים על הקיום והחיים ממש ולכן יחל להראות סימפטומים הדומים לאלה של סכנת חיים: כמו דפיקות לב מואצות, זיעה מוגברת, כאבים בחזה, תחושה של חוסר אויר. בנוסף יכולים להופיע סימפטומים של קיפאון כמו עייפות, תחושה של חוסר יכולת לפעול, שקיעה וכד'. סימפטומים אלו (הנקראים גם התקף חרדה או התקף פאניקה) בנוסף לפחד שהוביל אליהם, מפחידים גם הם לכשלעצמם ולעיתים קרובות אף מפחידים הרבה יותר.
    כפי שהפסיכולוגיה הקוגנטיבית היטיבה לראות, הפרשנות המוטעית והפחד הגדול מפני הסימפטומים אלו, הם אלה המגבירים את החרדה, גורמים לסימפטומים להתעצם כך שהפחד מן הפחד הופך גדול יותר ויותר עד שנוצר מעגל קסמים הולך וגובר של פחד ללא נקודת יציאה. 



    דיכאון 
    דיכאון הוא תופעה נפשית נפוצה שמאופיינת במצב רוח מדוכדך לאורך זמן, אובדן של עניין והנאה בדברים, תחושות של אשמה ודימוי עצמי נמוך, הפרעות בשינה ובתיאבון, תחושת אנרגיה מוחלשת, ריכוז נמוך ועוד.
    דיכאון מופיע באופן טבעי בארועי חיים חמורים והתמודדיות קשות אך לעיתים גם בנקודות זמן בחיים בהם נראה כי אין באמת כל סיבה "אמיתית" לחוש תחושות קשות כל- כך. ניסיון טיפולי של פסיכולוגים ומטפלים רבים מראה, כי הדכאון הזה, מגיע בצמתים בחיים בהם אנו מתבקשים שלא להתקדם אלא דווקא להיות. לדוגמא: לאחר הבחירה בזוגיות החדשה בנקודה בה צריך להישאר ולחיות עם בן הזוג, במקום בו יש לחוות את התפקיד החדש במלואו ולא לחשוב על התפקיד הבא, מיצוי מלא של חווית הלימוד וכן הלאה...
    לרבים מאיתנו דווקא המקום הזה הוא הקשה ביותר. עצירה במקום אחד, ממש כמו השינוי, גם היא יכולה להעלות פחדים וקשיים. קשיים אלו נובעים מהתבוננות במקום אליו הגעתי על כל חסרונותיו ומגרעותיו, באני הנוכחי שאינו מושלם, שיש לו פצעים, בעיות וצדדים פחות מחמיאים. חוסר היכולת להכיל ולקבל את עצמי ואת המצב כפי שהוא, את העצירה והחוסר - כל אלו המובילים לשקיעה גדולה עוד יותר: המקומות החשוכים נראים חשוכים עוד יותר, העולם ואני נראים חסרים ונוראיים עוד יותר, הצדדים הבעייתים חשופים ומועצמים, לא ניתן כמעט לראות דבר מלבדם ודרך היציאה אינה נראית באופק. כמו בחרדה, גם בדכאון (על כל גורמיו) הסימפטומים הראשונים מחמירים ומועצמים עוד יותר. 

    למעשה החרדה והדכאון הינם גורמים טבעיים ורצויים בחיינו, הם המסמנים לנו מתי כדאי ורצוי לעשות שינוי ומתי נכון לעצור ולהיות.

    בחברה המערבית בה אנו חיים, חברה המקדשת את האינדיבידואל, את החתירה חסרת הגבולות להגשמה, מימוש עצמי, הישגיות וכדומה,אין מקום לפחדים ולעצירה. ההישגיות עומדת לפני הכול וכל הססנות מפני שינוי נתפסת כלוזריות, חוסר אומץ. החרדה איננה נורמאלית ולכן יש למגר ולהעלים אותה מידית (מה שכאמור רק מחמיר אותה). אין מקום לעצירה בדרך ואין מקום לשקיעה, להתבוננות. כל הפסקה של מרוץ החיים נתפסת כעצלנות, חולי.
    לכן החברה כולה צועקת לאדם המשך! אל תעצור! היא אינה מסוגלת להכיל את העצירה שלו משום שזו מאיימת גם עליה. כאשר החרד והדכאוני מסומן כלא בסדר, הופכת החברה לבסדר ויכולה להמשיך את חייה המודחקים. בעוד שלהכיר בחשיבות של העצירה, תדרוש גם לעצור ולהתבונן ,להביט בחיים. אך החברה עלולה שלא להרגיש בנוח עם מה שרואים. אולי הדבר ידרוש שינוי, שינוי שעלול להוביל למעגל החרדה עליו דיברנו קודם. 
    מתוך הפחד להגיע למקום המפחיד "מדכאים את הדכאוני".

    כאמור, תפיסת העולם המזרחית, בעיקר זו של הזן בודהיזם, גורסת כי הסימפטומים הגופניים הינם ביטוי לרחשי הלב של האדם וכמו בכל מצב גופני, יש להקשיב לגוף ולא ללכת נגדו. בפילוסופיה היהודית- חסידית שברון לב הינו מצב רצוי אשר ממנו ניתן להגיע לשלמות אמיתית. 
    במצב חרדה יש להקשיב לפחד: בעזרת תמיכה מתאימה לתת לפחדים לעלות ולצוף ולהבין ממה למעשה אני פוחד. לפעמים כשאנו מרשים לעצמנו לפחד ולא מדחיקים, אנו רואים פתאם שהדבר פחות מפחיד ממה שנדמה וניתן להתמודד איתו. בנקודת עצירה, גם בה עלינו ללמוד להיות בצורה המלאה והשלמה ביותר, לחוות את המצב הנוכחי, הרבה פעמים דווקא ממנה מגיעה הפריחה הגדולה ביותר.
    בריחה מהתחושות דרך תרופות או הדחקה (המהווים דרכי התמודדות חשובים מאוד ובלתי נמנעים במקרים מסוימים), עלולה להחמיר את התופעות הגופניות- נפשיות ואינה פותרת או מקדמת את האדם כלל.

    הדרך לצאת ממעגל הקסמים, גם במקרה של חרדה וגם במקרה של דכאון, היא הקשבה לגוף והבנה שכל מה שאני חווה ומרגיש הוא נורמאלי, הגיוני ובסדר.
    הסימפטומים הפיזיים והתחושות הקשות הם חלק מהמעגל הטבעי והם מבטאים  תחושות נורמטיביות אותן יש לעבור. 
    ההבנה והקבלה הזאת לא רק יטפלו בדכאון ובחרדה אלא גם יוסיפו להתקדמות האדם ולבריאות הנפשית כולה.

    טיפולים טבעיים יכולים לתמוך פלאים בתהליך הזה.
    כשתפגשו מטפל מתאים ונכון לכם, תרגישו שיש מי שבראש ובראשונה מכיל את הקשיים שלכם עוד בטרם יחפש פתרונות.

    טיפול במגע בכלל ושיאצו בפרט יכול להוות דרך נפלאה לעזרה בקבלה זו.
    במפגשים שלי עם מטופלים חרדתיים ודכאוניים בכל הרמות, אני נתקלת בצורך ההולך וגובר במגע. מגע חומל, תומך ומכיל. מטפל מיומן במגע (שיאצוטווינאעיסוי וכד') מצליח להעביר בטיפול את התחושה המכילה האומרת שזה בסדר להרגיש כפי שאתה מרגיש. כך רמת החרדה יורדת, רמת הדכאון יורדת וניתן ממש לחוש זאת גופנית. בנוסף הטיפול מחבר את האדם לגופו ולאינטואיציות הכי בסיסיות שלו לגבי מה נכון לו ומה לא. הניכור מהגוף והריצה לגורמים חיצוניים שיעזרו, מותירה את האדם רחוק מעצמו ומגופו ואילו טיפול המגע המחבר בין האדם וגופו ,יוצר שוב איחוד גופני נפשי המאפשר לאדם להתחבר ולהעצמים את כוחות הנפש הפנימיים והאישים שלו ורק אלו יבטיחו דכאון וחרדה בריאים, נכונים וקצרים וחתירה חזרה לאורך חיים רגיל. 

    נטורופתיה גם כן יכולה להיות לעזר ע"י תמציות פרחי באך, תזונה תומכת (תזונה נכונה יכולה לתמוך בתהליך בצורה מופלאה), צמחי מרפא ועוד.

    רפואה סינית- באמצעות צמחי מרפא, דיקור ועוד, המטפל הסיני תומך במערכות הגוף- נפש שנפגעו, עוזר למטופל לקבל את מצבו הנפשי ותומך בתהליך החזרת המצב לאיזון. 

    וכמובן עוד טיפולים רבים נוספים...

    לסיכום, הדכאון והחרדה הינם חלק מהחיים, הם מלווים אותנו במצבי שינוי ועצירה. התנהלות טובה יחד תמיכה טיפולית נכונה יכולים להביא לדכאון בריא, חרדה נכונה בריאות וצמיחה נפשית.



    דריה אריאלי רהב- הינה נטורופתית ומטפלת בכירה בזן שיאצו
    מטפלת באנרצ'י- מרכז לרפואה משלימה.
    בוגרת החוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת ת"א
    התמחתה בטיפול בדיכאון וחרדה דרך זן שיאצו
    וסטודנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה.
    מוזמנים לקרוא על דריה באלבום המטפלים שבדף הפייסבוק שלנו