Phone
סל הקניות שלי
שיאצו-כטיפול-משקם-בקרוהן
  • איך טיפולי שיאצו יכולים להרים ולשקם גם כשנמצאים בתחתית 

    DEAD WOMAN WALKING...


    ארוךךךךך אבל הסיפור הזה שווה קריאה!!

    רננה, בת 35 מרחובות

    היא הגיעה אלי לקליניקה,

    בחורה קטנה, רזה, שיער חלק צבוע בצבעים שובביים, מתוקה ממש!

    ברגע הראשון לא שמתי לב למשהו מיוחד.

    וכשנפגשו המבטים... ראיתי.

    ראיתי עיניים כבויות, עייפות, תשושות, בלי שום ניצוץ, שמשוועות לשינוי!

    שאלתי - במה אנחנו מטפלים?

    היא התיישבה בכיסא, התחילה לספר לי את הסיפור שלה. 

    "יש לי קרוהן (מחלה של דלקות במעיים), לפני 3 שנים היה לי התקף חמור ומאז אני מושבתת. 

    התפטרתי מהעבודה, נטשתי את התואר שניה לפני מבחן הגמר, אני כבר 3 שנים ישנה בספה בסלון, לא יוצאת מהבית, לא מצליחה להתעורר לפני 13:00 בצהריים, לא מסוגלת לעשות כלום".

    ההתקף היה כל כך קשה, על כל הסימפטומים הנלווים - כאבי בטן, יציאות לא סדירות ועוד הרבה דברים שלא אפרט כרגע, שהיא פשוט "קברה" את עצמה בספה בלי יכולת לעשות שום תפקוד יומיומי מינימלי!

    היה לי מאוד קשה לשמוע את הסיפור, והזדעזעתי ממש! היה לי קשה מאוד לראות אותה ככה - כבויה, עצובה וחסרת אונים! היא בתחילת חייה ובקושי יכולה לתפקד.

    לא רק הגוף שלה כאוב וחלש. הנפש שלה כבויה, אין לה ניצוץ בעיניים ורואים כמה שהיא מותשת ותעשה הכל כדי לחזור לחיות!

    עשיתי לה טיפול ממש עדין וקבענו להפגש בשבוע שאחרי. בינתיים חשבתי על זה והיה לי יותר חשוב קודם כל להעמיד את הבחורה על הרגליים, כי היה פה מאוד ברור שהמצב הרגשי שלה מעמיס ומשליך על המצב הפיזי שלה.
    וכך היה.

    התחלנו בטיפולים עדינים מאוד, טיפולים של חיזוק, שיפור השינה, הרגעה.

    מטיפול לטיפול היא סיפרה לי בפירוט את כל מה שחוותה מאז ההתפרצות. ואני נחנקתי כל פעם מחדש. 

    היא גרה 10 דקות הליכה ולקחה מונית ספיישל כי פחדה שלא יכאב לה בדרך! היא לא הייתה מסוגלת ללכת ברגל כמה דקות בודדות!

    לאחר מספר טיפולים השיפור התחיל להגיע, כל פעם קצת. בייבי סטפס. כל פעם שהגיעה הייתה קצת יותר חיונית, דיברה ביותר חופשיות, צחקה יותר, הלכה צד אחד ברגל! חזר לה הניצוץ בעיניים והצבע לפנים! היא כבר לא הייתה כבויה ונראית כמו מתה!

    זה היה כל כך יפה לראות את השינויים הקטנים שהיא חוותה, והיו לה מאוד משמעותיים. לאט לאט היא השתפרה, ואני התרגשתי כל כך!

    רננה שאלה אותי על פילאטיס! כל כך שמחתי לשמוע ונתתי לה טלפון של חברה שהיא מורה לפילאטיס והיא התחילה לקחת שיעורים. 

    היא לא הייתה זזה מהספה ועכשיו יש לה כוח לעשות אימוני פילאטיס, קולטים?? איזה אושר!

    עבר עוד זמן מה, מלווה בטיפולים, והיא כבר מספרת לי שיצאה עם חברה לבית קפה, הלכה למצעד החיות 3 שעות ברגל!! WOW!!!

    אם תראו אותה אתם לא תאמינו לכל מה שרשמתי פה... בחיי!

    השינוי שחל בחיים שלה כל כך גדול, שזה כאילו אדם שונה! היא יוצאת כמה פעמים בשבוע, מתאמנת, הולכת להופעות חיות, עושה קעקועים, מפתחת תחביבים כמו גיטרה ושירה, עשתה גם שינוי תזונתי...

    היא לומדת למבחן הסופי של התואר שנטשה לפני 3 שנים!!

    מה אני אגיד לכם - קמה לתחייה!

    ואני, כל שבוע מגיעה לטפל בה ומקשיבה לסיפורים שלה בשקיקה כי כל פעם מתרגשת מחדש לראות איזה כברת דרך היא עשתה בכך שהחליטה (החלטה אמיצה, כי הכי קל ליפול!!) שהיא לא מוכנה להיות דבוקה יותר למיטה!

    החיבור בינינו היה כל כך גדול, והיא ממש כמו אחותי הקטנה!!

    אז מה אני רוצה לומר בעצם חוץ מלספר את הסיפור המדהים שלה?

    טיפול שיאצו, גם בפני עצמו וגם בשילוב של דברים מתאימים יכול לעשות שינוי מהותי בחיים!! 

    לפעמים אני בתור מטפלת בוחרת לא לטפל בכותרת של מה שנראה כהבעיה העיקרית (במקרה הזה הקרוהן) אלא במה שזועק אלי מהמטופל (לחזק לחזק ולחזק). 

    ומשם היו לה את הכוחות גם להתחיל להתאמן ולשנות את התזונה...

    וכן, גם הקרוהן השתפר. נכון, יש לה עדיין ימים קשים, אך היא אדם מתפקד!

    עבודה, לימודים, חברים, יציאות, תחביבים...

     

    סיימתי לטפל בה לפני 3 שנים, לפני חודשיים היא פנתה אלי שוב בקול שבור, הפעם היא מבקשת אימוני NLP, היא מרגישה רע רגשית, מרגישה שאיבדה את עצמה וביקשה "תצילי אותי שוב", וזה מה שהיא רשמה לי קצת אחרי שהתחלנו את התהליך של ה-NLP:

    "עברו 3 שנים ואני עדיין כל פעם דומעת מחדש.. 

    לפעמים כשמתקדמים והזמן עובר וצצים קשיים.. קל לשכוח את הדרך.. קל לחשוב שוב על השלילי.. קל לשקוע.. ושוכחים כמה עשינו ומה באמת חשוב.. שוכחים להעריך.. 

    אז.. קודם כל אני משתפת כדי להמליץ על מטפלת מהממת בשיאצו וב-NLP.. וחברה טובה מאוד שאני מאוהבת בה!

    אירית כהן היא מטפלת מוסמכת בשיאצו, דולה ומדריכה להכנה ללידה.
    הקליקו לפרטים נוספים על אירית כהן.