Phone
סל הקניות שלי
טיפול-בגאוט

הטיפול המערבי בגאוט

אבחון גאוט על ידי הרפואה המערבית:
  1. בדיקות דם – בדיקות המראות את רמות ח.השתן בסרום.
  2. ניקור המפרק הפגוע ושאיבת נוזלי הדלקת – בבדיקה מקרוסקופית ניתן יהיה לראות גבישים דמויי סיכות של התגבשות ח.שתן. לעיתים הנוזל הנשאב מהמפרק יהיה בצבע זרחני, אינדיקציה ברורה לגאוט.
  3. צילום אולטרא סאונד.
 
 לגאוט 4 שלבי מחלה :
  1. ערכים גבוהים של ח.שתן בדם ללא תסמינים או סימפטומים.
  2. התקף דלקתי של כמה ימים.
  3. זמן הפוגה התקפי.
  4. מצב  כרוני של דלקת גאוט, התקפים ממושכים מחזוריים - דלקת תמידית הגורמת להרס המפרק.
 
הטיפול המערבי בגאוט:
הטיפול התרופתי בגאוט מתחלק לתרופות המתערבות בתהליך הדלקתי ותרופות המתערבות במטבוליזם של ח.אורית (ייצור חומצה אורית וסילוקה).
תרופות המתערבות בתהליך הדלקתי -
סטרואידים: סטרואידים הינם חומרים אנטי דלקתיים חזקים. הם יכולים להילקח באופן אוראלי או לאנשים עם בעיות אשר אינן מאפשרות להם לקחת כדורים באופן אוראלי – הזרקה ישירה למפרק לאזור הפגוע. טיפול זה הינו בזמן התקף בלבד.
NSAID : מדובר בקבוצת תרופות אנטי דלקתיות אשר אינן סטרודיאליות, ניתנות בעיקר בהתקפי גאוט לאנשים צעירים יותר שאינם סובלים מבעיות בכליות, בכבד או מסיבוכים של סינדרום מטבולי.
קולכיצין – Colchicine: תרופה אנטי דלקתית אשר נלקחת ממש עם סימניו הראשונים של התקף גאוט, חייבת להילקח תוך 12 עד 24 שעות מזמן ההתקף. יכולה להינתן גם ללקיחה באופן שוטף למניעת התקפים. נחשבת לתרופה בעלת תופעות לוואי בלתי מבוטלות.
תרופות המתערבות במטבוליזם של ח.שתן -
אלופרנול – Allopurinol: אחת התרופות הנפוצות לטיפול בגאוט, מדובר בתרופה אשר מעכבת אנזים הנקרא קסטנין אוקסידאז אשר דרכו מיוצרת ח.אורית. התרופה אינה מיודעת לטיפול בזמן התקף אלא לטיפול שוטף ותמידי במחלת הגאוט. ישנם אנשים האלרגיים לתרופה ואינם יכולים לקחת אותה, או אנשים שאינם יכולים לקחת את המינון הראוי של התרופה עקב תפקוד כיליתי לקוי. במקרים כאלו מינון נמוך של התרופה אינו מספק כדי למנוע התקפים. בנוסף תרופה זו הנלקחת לאורך זמן עלולה ליצור עומס בלתי מבוטל על הכבד, והפסקת התרופה עלולה ליצור רמות גבוהות יותר של חומצה אורית בדם מאשר לפני תחילת לקיחת התרופה.
# ישנן קבוצת תרופות שתפקידן להגביר את הסילוק של ח. אורית על ידי מנגנונים שונים - בעיקר כליתיים, אך יעילותם מוגבלת והן אינן נפוצות בשימוש כמעט בארץ.
# כמו כן ישנן קבוצת תרופות הנקראות תרופות ביולוגיות, כנגד ציטוקינים (תאי חיסון המתווכים דלקת) בהם משתמשים בדלקות מפרקים אחרות. בארה"ב תרופות אלו כבר מאושרות לשימוש בגאוט ואילו בארץ תרופות אלו עדיין מחכות לאישור בשימוש בגאוט.
 
השמנה – סינדרום מטבולי – תנגודת לאינסולין וגאוט.
מחקרים רבים כיום מציינים את הקשר ההדוק בין השמנה, עליית לחץ הדם ותנגודת לאינסולין (סינדרום מטבולי) לבין גאוט. למעשה מחקרים מציינים כי בהרבה מאוד מהמקרים גאוט עלול בעצם להיות תופעת לוואי של שלושת תופעות אלו, ואינו מחלה העומדת בפני עצמה. הסיכון של אנשים הסובלים מתסמונת מטבולית הכוללת השמנה, עליית לחץ דם ותנגודת לאינסולין לפתח גאוט מרקיעה שחקים גם ללא קשר אם לאותו אדם יש נטייה גנטית לפתח את המחלה או לא. בנוסף מספיק כי האדם יסבול אך ורק מאחד ההיבטים של תסמונת מטבולית לדוגמא – לחץ דם גבוה, כדי לפתח גאוט.
בנוסף ראוי לציין, כי הגישה המערבית כיום לטיפול בגאוט עוברת שינוי מהותי, ולרוב הרופאים עצמם מציינים כי מעבר ללקיחת תרופות יש צורך בשינוי תזונתי, ירידה במשקל, הגברת שתייה והפסקת צריכת אלכוהול בטיפול בגאוט.