כשאנחנו נחתכים, מבלי שנעשה דבר וללא כל מאמץ, החתך, בזמנו, מתחיל בתהליך ההגלדה.
כך נפשנו,
בעלת יכולות ריפוי מופלאות,
יכולות החבויות להן בנבכי הנשמה. התודעה. האלוהי שיש בכל אחד ואחת מאיתנו.
אל לנו להתבלבל תוך תפיסה שהנסתר מהעין אינו קיים.
הנסתר רב מהגלוי!
בנקודה בה נכיר באותה אנרגיה ממשית שזורמת בגופנו,
נעשה את הצעד הראשון בדרך להצלחה ולבריאות להם אנו מאחלים.

אם רק היינו נותנים לנפש לרפא אותנו.....



אבל,
כשכואב לנו הראש אנחנו לוקחים אקמול. 
וכשיש פריחה על העור מיד מושחים משחה שבעצם עושה את הפעולה ההפוכה-מחדירה עמוק יותר את גורם המחלה.
אלו הם סימפטומים שטוב שקיימים!
שהרי הם נורת האזהרה הטובה ביותר שמשהו, עמוק בפנים, איפשהו בנבכי הנפש לא בסדר,
משהו לא מאוזן!

מחלה היא הזדמנות, היא נועדה למרפא, לצמיחה, למציאת העוצמה שבנו.
אל לנו לזלזל במצפן הנפש ובאיתותיו, שהרי הנפש והגוף אחד הם.
כאב הוא תמרור עצור אך לרובנו אין "זמן" לעצור, אנחנו "שמים פס" על התמרור וממשיכים.
מתעלמים מסימנים.

מששכחנו לטפל בנפש, במקור, שכחנו משהו בדרך.
השארנו את השיעור מאחורינו, והמשכנו ללא כל תובנה.
מששכחנו להקשיב לכוח המרפא ~ לתת לו פשוט לעשות את שהוא יודע כל כך טוב,
עצרנו את הטיפול.
כאילו חתכנו עצמנו מייד כשהתחילה לה ההגלדה.
ושוב.ושוב.ושוב…
כאב הראש עבר וחזר, הפריחה שכחה ושוב עלתה.

הסופר הרוסי אנטון צ'כוב כתב באחד מסיפוריו הקצרים-
"הטרגדיה של החיים היא לא העובדה שהאדם עומד חסר אונים מול הגורל,
אלא שדרך ההשתמטות שלו מאחריות, הוא נותן תוקף לשליטתו הבלעדית של הגורל".

הרפואה הסינית, ובתוכה שיטת הטיפול שיאצו (אשר התפתחה ביפן), מבקשת לטפל בגוף דרך תעצומות הנפש,
מבקשת ליצור איזון אנרגטי דרך ה- qi – אנרגיית החיים שזורמת בכל.
איזון זה, כמו בחוק כלים שלובים ~ יפזר את העודף ויעבירו למקומות בחוסר.
השיאצו, באמצעות התבוננות במטופל,
מבקש להבין מה גרם לכאב הראש, מה גורם לעור לשנות את צורתו הטבעית?!

הזמן לריפוי.לאושר.לאהבה.הוא עכשיו..בתוכנו!
עכשיו, זהו בדיוק הזמן לעמוד בצומת ולשאול את עצמנו "מה עכשיו?" "לאן מכאן?" "איפה יש דרכים יפות יותר?"...

ומשידעת מה קדם למה, וטיפלת במקור- יצרת שינוי.